לאחר היעדרות ארוכה עקב מחלה, ועומס בלימודים, אני שבה אליכם! והפעם עם פוסט טיפוח -"לא קונבנציונלי". למה הכוונה? אף מוצר שתראו בפוסט הזה לא יצא ממדפי הסופר-פארם הנוצצים, ממספרה או קליניקה של קוסמטיקאית. המוצרים כולם מוצאם מהסופרמרקט, ומיקומם, בדרך כלל (חוץ מיוצא דופן אחד בסוף) במטבח. כמה מאיתכן כנראה היו מעדיפות להשתמש בנשק כימי-ביולוגי על פני מההמלצות שתראו כאן, אבל עבור אלה שאוהבות להתנסות בדברים חדשים ולא צפויים - אני כותבת את הפוסט הזה, עם המלצות שמבוססות על ניסוי וטעייה אישיים של מספר שנים, על המוצרים המועילים והיעילים ביותר.
אבל מה נעשה עם ריח, אתן בטח שואלות. נגזר עלינו להריח, במקרה הטוב, כמו כלום ושום דבר? ובכן חברות, בשביל זה המציאו את הבושם. אני אישית ממליצה על הקלאסי של ז'אן פול גוטייה(; שעולה כמו כל המוצרים שסקרתי כאן פי 3. אם אתן רוצות אקסטרא עמידות אתן יכולות למרוח קרם לחות עם ריח בסיסי יחסית מתחת לנקודות עליהן את מתיזות את הבושם - כי הוא נדבק לעור מלוחח ונוטה להתנדף מהר מעור יבש.
למה מועילים? כי ברוב החד-משמעית גורף של המקרים כל "תחליף טבעי" שניסיתי למוצר קוסמטי קיים סיפק את הסחורה הרבה יותר טוב, לא משנה כמה יקר ויוקרתי היה המוצר המקורי. ולמה יעיל? בדיוק בגלל זה - זה לא יקר. בדרך כלל המוצרים עולים שקלים בודדים, וגם כשהם קצת יותר יקרים מזה ההבדל אל מול מוצרי הטיפוח המקבילים מגמד את ההוצאה לחלוטין.
צריך לעשות טוויסט מנטאלי די רציני כשבאים להחליף את מוצרי הטיפוח במוצרים טבעיים. אנחנו חיים בחברה שיצרה את ההתניה של היגיינה = חדר אמבטיה מלא בבקבוקונים מבריקים וצבעוניים ממולאים בסבון, SLS (שהוא החומר היוצר קצף, אבל הוא גם אחראי ליובש הנוראי של העור שחלקכן חשות), צבעי מאכל, אלכוהול ובשמים. כל הפסקת פרסומות נוכל לחזות באישה יפיפייה משתעשעת ושרה במקלחת הפרטית שלה בצירוף סבון/שמפו רנדומלי שהופך אותה לחושנית, מושכת ומפיצת ריח ניחוח עבור הגבר שלה - שמחכה לה בחוץ כאשר היא יוצאת עטופה במיני-מגבת. וכמו בדרך כלל בחברת הצריכה שלנו, יותר יקר הוא גם יותר טוב. "מה, את קונה מסיכה לשיער בסופר-פארם? אני רק אצל הספר..."
הדימויים האלה נשתלו אצלנו מגיל 0 בצורה מקיפה ומושרשת מאוד, וקשה מאוד לשחרר אותם. להמחשה, אחד הטיפים הראשונים עבור נשים שעוברות למוצרים אקולוגיים הוא להעביר את המוצרים מהאריזה המקורית שלהם לצנצנת יפה ומקושטת - כדי שירגישו קצת פחות "מלוכלכות", ויותר "נורמליות". אבל היי, חברות - אתן לא לבד! כפי שתוכלו לראות בכתבה הבאה, בשם בראד פיט מפסיק להשתמש בסבון, ילדיו מכנים אותו "סטינקי דאדי", גם הגבר הנוצץ ביותר בהוליווד אתכן. בראד, על פי הכתבה, הפסיק להשתמש במוצרי הטיפוח מסיבה מוסרנית-אקולוגית. הוא לא רוצה ליצור אשפה, הוא לא רוצה לממן תעשיות שפוגעות בסביבה, הוא נגד שימוש ברעלנים ובחומר האנטיפרספירנט (של הדאודורנטים בעיקר) שלדעתו פוגעים בכדור-הארץ אבל גם בנו - ומאיצים את תהליך ההזדקנות. רשום שהוא משתמש בתערובת מיוחדת של חומץ תפוחים, לימון ומים במקום סבון. אני די בטוחה שהכינוי "סטינקי דאדי" הוענק לא על ידי ילדיו, כי אם על ידי המכונה המשומנת של תעשיית מוצרי ההיגיינה המערבית. עם זאת בסבון גוף אודה שאני עדיין משתמשת - אבל בגרסה נטולת SLS. לכל מי שסובלת מיובש עכשיו שמגיע (הוא מגיע?) החורף אני ממליצה לנסות לעבור לסבון כזה לכמה שבועות ולראות את ההבדל. פתאום כבר לא כל כך דחוף לשים קרם לחות אחרי כל מקלחת, ואתן לא דבוקות לקרם הידיים שתמיד נמצא בתיק.
הסבון של yes to carrots (חברה ישראלית מים המלח שעכשיו מתחילה ממש להתבסס בעולם, אז גם יוצא לכן להיות פטריוטיות על הדרך) רך, נעים, ומעניק מלא לחות. לסבון משמאל, מעדן טבע מרקט, יש ריח שלא מהעולם הזה. אבל כל סבון נטול SLS הוא מומלץ מבחינתי. מה שכן, אני ממליצה לכן לחפש סבונים כאלה בחנויות טבע או ב"עדן טבע מרקט" כי הם הרבה פחות יקרים מאשר בסופר-פארם. סבון נטול SLS של אהבה עלה, פעם אחרונה שבדקתי, יותר מארבעים שקלים בסופר-פארם. בחנויות טבע המחיר עומד על בערך חצי, ולפעמים יש מבצעים. הסבונים בתמונה עולים 21 ו20 שקלים בהתאמה.
ובכן, בהנחה שעדיין לא סגרתן את הדפדפן בהעוויה של גועל, שנתחיל?
שמפו: סודה לשתייה
איך משתמשים? לוקחים כף של סודה לשתייה ושמים בכוס חד פעמית, שאותה, יחד עם כלי ערבוב כלשהו, לוקחים איתנו למקלחת. בזמן המקלחת ממלאים את הכוס עד הסוף מהמים החמים של הדוש ומערבבים עד שלא רואים יותר את האבקה מסתחררת למטה, ונוצר נוזל לבן חצי-שקוף. את המים האלה שופכים בעדינות ובהדרגה על כל אזורי הקרקפת (רק על הקרקפת! להיזהר שלא ינזל על שאר השיער) ומעסים. אתן אמורות ממש להרגיש את השומן מתנקה, ואת השיער שנשאר נקי לחלוטין. העיסוי גם ממריץ את הקרקפת וגורם לצמיחה הרבה יותר מהירה של השיער (אצלי אחרי שהוא היה "תקוע" שלוש שנים הוא סוף סוף, בעקבות חפיפה עם סודה לשתייה, התארך).
השיטה הזו נקראת "no 'pooing", והשם של גם משמש כקיצור ל"שמפו" אבל גם מרמז ש.. ובכן, שמפו זה חרא. זה מייבש, זה מלא חומרים שלא הייתן רוצות לדעת מה הם, והוא גם משמש כטריגר לכל המוצרים היקרים האחרים שאתן צריכות לקנות אחר כך כדי לתקן את הנזק שלו - המרככים והמסיכות הטיפוליות. יש לשיטה הזו כבר הרבה מאוד followers שממש נשבעים בה. הסודה באמת מנקה הרבה יותר טוב מהשמפו, והפן החיובי עוד יותר היא שבניגוד אליו היא לא גורמת ל"התמכרות" של הקרקפת. למה הכוונה? בגלל שהשמפו מייבש כל כך (מה שאנחנו תופסים כטוב ויעיל) הקרקפת מרגישה צורך להפריש עוד ועוד שומן כדי לפצות על העוול שנגרם לה, וכך נוצר מאגר קסמים בו ככל שאנחנו משתמשים יותר בשמפו, אנחנו צריכים אותו יותר.
הסודה לשתייה עולה שקלים בודדים, וניתן להשיג אותה בכל סופר ומכולת. יש שמועה שבסופרים מסוימים וחנויות "הכל בדולר" שכאלה אפשר למצוא גם חבילות ענקיות של קילו ויותר, מה שהופך את המחיר לבכלל אפסי.
יש דיסקלמייר אחד בעניין והוא שהסודה לשתייה יחסית אגרסיבית, ולכן מותר לחפוף רק פעם בשבוע. בשבועיים שלושה הראשונים זה יכול להיות קצת קשה, כי הקרקפת שלכן "נגמלת". היא ממשיכה להפריש את כמויות השומן שהיא רגילה שצריך בגלל השמפו, אבל אין שמפו מייבש שיעיף אותן. אבל עם קצת התמדה הכל מסתדר, והקרקפת חוזרת לאיזון נורמלי. שימו 3> - אם אחרי כמה שבועות אתן מרגישות שהקרקפת יבשה מאוד, או אולי אפילו מופיעים לכן קצת קשקשים - כדאי לחזור לכמה שבועות לשמפו רגיל, אבל אם יש באפשרותכן - אחד טבעי עד כמה שניתן. אני משתמשת בזה:
גם הוא מעדן טבע.
משמש גם כ: משחת שיניים (אמור ממש להלבין ולהעלים כתמים) אבל לא היה לי אומץ לנסות, ואפשר גם לפזר בתוך נעליים שלבשתן הרבה וכבר לא מריחות כל כך טוב. הסודה לשתייה סופחת את הריחות והזיעה. אגב, למטרה הזו אפשר להשתמש גם בטלק. חוץ מזה סודה לשתיה היא אחלה תחליף לאבקת אפיה ו/או שמרים - שגם נגדיהם יש לי תיק פתוח.
מרכך - חומץ תפוחים
המשלים של שיטת הno 'pooing הוא חומץ התפוחים - שמרכך ומנקה בעדינות את שאר השיער שהסודה לשתייה, שמיועדת לקרקפת בלבד, תהיה מייבשת מדי בשבילו. כמו עם הסודה, לוקחים כף של חומץ ושמים בתוך כוס חד פעמית שנכנסת איתנו למקלחת, ושם ממלאים ומערבבים. אפשר לטבול את קצוות השיער בתוך הכוס ואפשר לשפוך את הנוזל על השיער (ואפשר גם את שניהם) איך שאתן מעדיפות. יש לחומץ ריח לא הכי נעים בעולם, אבל הוא לא נדבק לשיער אחרי ששוטפים אותו. השיער פשוט מריח.. כמו שיער. לא, אין ריח של פריחת הדובדבן ביפן אחרי המסת השלגים, אבל יש ריח של ניקיון. זה נראה בערך ככה:
חשוב להשתמש בחומץ תפוחים בלבד, שהוא איכותי הרבה יותר, ולא בחומץ משום סוג אחר. לא אמורה להיות בעיה למצוא אותו בסופרים השונים, אבל לפעמים יש קצת חוסר במקום זה או אחר.
משמש גם כ: קודם כל שמעתי שבראד פיט מסתבן בזה. אבל מעבר לכך חומץ, תאמינו או לא, הוא התאום הטבעי של האקונומיקה. אפשר לנקות איתו את השיש עד לדרגה שהוא יבריק כמו מראה, וגם לנקות אבנית ולכלוך ממקלחונים וברזים. אם אתן צריכות לנקות קומקום שהתכסה אבנית - פשוט תרתיחו חומץ מעורבב במים (עדיף ליד חלון, זו פצצת סירחון רצינית) והכל כבר ירד לבד (שאני אשפשף? לא, כי לא צריך). מה שכן, על השימושים האלה חבל לבזבז את חומץ התפוחים היקר יותר. אתן יכולות להשתמש בחומץ הכי זול שמצאתן על המדף בסופר.
למרכך הטבעי הHome-Made שלכן אתן יכולות להוסיף כל מיני דברים שיגרמו לו להיות יותר כיפי ומותאם אישית אליכן. אפשר להוסיף קצת לימון אם אתן רוצות להבהיר את השיער, או תמצית קמומיל - לאותה מטרה. גם שמנים טבעיים שונים (קוקוס, שיאה, עץ התה, שקדים, שיפון, מרוקאי) יכולים להיות תוספת נפלאה אם אתם מרגישים שהשיער קצת יבשושי. אני אוהבת להוסיף למרכך שלי כפית של דבש:
בכלל, צנצנת דבש היא סוג של זכיה בלוטו - זה מאכל שנהדר לטיפול וטיפוח. המים החמים ממיסים אותו ומנטרלים את הדביקות שלו, והוא מתערבב עם החומץ ומעניק המון המון לחות וחיוניות לקצוות. אפשר, חוץ מזה, למרוח דבש על קצוות השיער כעשרים דקות לפני שחופפים כדי להעניק לו הרבה לחות ולטפל בקצוות שרופים. במקרה זה יש לחפוף עם שמפו רגיל כי החומץ כנראה לא יצליח להוריד אותו לבד. בנוסף, אם אתן מרגישות שהפנים יבשות, נפולות וחסרות חיוניות אתן יכולות לקחת כפית דבש, למרוח על כל הפנים, לחכות מספר דקות ולשטוף. התחושה הנעימה של חיות ולחות שזה מעניק היא בלתי נתפסת, והעור גם נראה ומרגיש צעיר יותר ונקי יותר. זו מעין "מסיכת אקספרס" שאפשר לעשות כשיש לכן אירוע בערב - זה עובד מהר אבל גם עובר מהר - אין לדבש השפעה מתמשכת על המראה של העור.
אפשר להשתמש גם: יש מסיכה עם השפעה דומה שמשתמשת בחלבון ביצה חי ואמורה לעבוד יותר טוב, אבל לא ניסיתי אותה.
מסיכה לשיער - מיונז
אם החלקתן את השיער קצת יותר מדי, צבעתן אותו או חמצתן (ובמקרה שלי בשבועות האחרונים - all of the above) השיער יבש, מתפורר ונראה על סף גסיסה ואתן מרגישות שצריך לשלוף את התותחים הכבדים - לכו על מיונז. איכס, כן אני יודעת. זה גם נהיה יותר מסריח ככל שעובר הזמן שזה על השיער. אבל זה שווה את זה, מיונז is a life saver. וגם כאן אתן לא לבד, אבריל לאבין הכריזה כבר מזמן שהיא מורחת מיונז על שיערה, כדי להפוך אותו לרך ומבריק. תניחו מגבת ישנה כלשהי על הבגדים ופשוט תמרחו כמה שיותר מיונז על הקצוות, ותשאירו אותו כמה שיותר זמן. אני מקפלת את השיער בתוך ניילון נצמד וקושרת עם קליפס - ככה זה פחות נמרך על דברים, פחות מריחים את זה, ואפשר לשרוד עם זה זמן ארוך יותר. אחר כך תחפפו במקלחת כמו שלמדנו. גם כאן - יכול להיות שתזדקקו לשמפו רגיל כדי להוציא את כל הריח מהקצוות, אבל לפעמים החומץ מספיק, אז תבדקו - כי סתם חבל לייבש עם שמפו אחרי פצצת הלחות והשומן הזו.
משמש גם כ: אחלה רוטב לסלט טונה. ברצינות I got nothing, למרוח את זה על השיער זה גרוע מספיק.
אפשר להשתמש גם: בחלבון ביצה אבל לא ניסיתי.
קרם לשיער - שמן קוקוס
עכשיו אנחנו מגיעים לאהוב אמיתי. שמן הקוקוס נראה בחורף כמו שאתן רואות למעלה - מעין חמאה לבנה כזו, ובטמפרטורות של קיץ הוא הופך לנוזל שקפקף ושמנוני. פשוט מורחים על קצוות השיער כלפי מעלה (אם אנחנו בחורף והוא מוצק - ממיסים אותו קודם בין כפות הידיים. זה לוקח שניה, הוא נמס בטמפרטורה של 28 מעלות בערך). יש לו ריח מטריף (למי שדאגה משאריות של ניחוחות חומץ) מתוק וכיפי, והוא מלחח את השיער ו"מרגיע" פריזיות כמו אף מוצר שנתקלתי בו. מעבר לכך, לי אישית יש עור מאוד רגיש לחומרים כימיים, ועל כל גלייז/מוס/ספריי ג'ל שאני מעזה לשים על התלתלים שלי אני נענשת בחצ'קון אחד או שניים שלוקח להם כמה ימים לעבור. שמן קוקוס הוא היחיד שהעור שלי לא רק שלא מתחצ'קן ממנו, אלא מגיב אליו באהבה ואהדה. שמן קוקוס הוא אחד מהמוצרים היותר יקרים שאני מזכירה כאן בפוסט, אבל יש בו כל כך הרבה תכונות טובות שזה באמת מתגמד, ובכל מקרה יוצא יותר זול מרוב הקרמים והשמנים המעורבבים והמדוללים שתמצאו בסופר פארם.
משמש גם כ: וכאן השוס האמיתי: קרם לחות לידיים, מחזק ציפורניים, דוחה יתושים (כך שמעתי, לא הוכח עדיין) ונוגד זיעה. השמן גם יכול לשמש כמשחה טיפולית לקרקפת מגורה, אדמומית ומקושקשת אבל כאן צריך לשים לב, כי קרקפת שומנית מדי יכולה לגרום לנשירה, אז כדאי להשתמש לפני חפיפה, או רק במצבים ממש אקוטיים. הוא אמור גם לעורר צמיחה מחודשת של שיער. שמן קוקוס עובד יותר טוב כשהוא חם - כל הדברים הטובים שבו משתחררים. אז מומלץ לחמם את השיער עם הידיים, לשים כובע צמר או למטיבות לכת - לקשור ניילון נצמד. מעבר לכך שמן קוקוס הוא אחד המאכלים הבריאים שיש. שלא כמו שמן זית, קנולה ואחרים, שבחימום התכונות הטובות שלהן הולכות (ויש גם מחקרים שמראים שנפלטים מהם רעלנים) שמן קוקוס נהיה יותר בריא ככל שמחממים אותו - לכן הוא נהדר לטיגון חביתה למשל. חוץ מזה יש בו חומרים נוגדי פטריות - שמנקים את הגוף שלכן מבפנים (וגם מבחוץ) מכל מיני טפילים שלא צריכים להיות שם. הוא מעניק המון בריאות וחיוניות, גם מבחוץ וגם מבפנים, לשיער, לעור, ולציפורניים.
אפשר להשתמש גם ב: שמן מרוקאי, פשתן, שיאה, שקדים וכו', אבל שמן קוקוס הכי טוב.
דאודורנט - סודה לשתיה+שמן קוקוס
בעקרון - כל אחד מהם אמור גם לעבוד בנפרד. יש הרבה אנשים שהחליפו את הדאודורנט שלהם בסודה לשתייה ולא מסתכלים אחורה. זה קשה מאוד לאנשים לתפוס את זה (כבר ראיתי כתבות ש"חושפות" אנשים שמשתמשים בזה ומתפלאות איך אפילו בימי השרב של ת"א הם לא מחליפים) אבל זה עובד. העניין הוא שזו לא הזיעה שלנו שמסריחה - אלא החיידקים שנדבקים אליה. סודה לשתייה מנטרלת את החיידקים הללו, וכך למרות שהמנגנון עובד, והגוף מפריש את הזיעה שהוא צריך (ודאודורנט מונע ממנו) ומקרר את עצמו, אף אחד בסביבתכם לא יעקם את האף ויעבור מקום באוטובוס. אפשר לשים בתוך מלחייה ופשוט לפזר אחרי מקלחת, כשאזור עוד לח. זה מתאים גם לבית שחי לא חלק. שמן קוקוס נלחם דווקא בפטריות, ולמרות שאומרים שגם הוא נוגד זיעה מניסיוני הוא פחות עובד. מה שכן, מטבעו של הגוף שלנו שכאשר מסלקים חיידקים פטריות משתלטות (כמו שכל מי שקיבלה חברה חדשה אחרי שלקחה אנטיביוטיקה יודעת) והן יכולות לגרום לגירוי. בגלל זה מומלץ, לדעתי, לערבב את השניים. הסודה מעיפה את החיידקים ומייבשת, שמן הקוקוס נלחם בפטריות ומעניק לחות. פשוט מערבבים חלקים שווים פחות או יותר משני החומרים עד שנוצרת משחה. מומלץ להמיס את השמן קודם, אפשר אפילו בשמש, כדי שיהיה יותר קל לערבב. ככה גם הרבה יותר קל למרוח את זה - פשוט לוקחים קצת משחה עם האצבע ומורחים שכבה דקה על כל אזור הבית שחי. אפשר גם להוסיף טיפה משמן עץ התה - אבל לא ניסיתי את זה.
גם כאן, צריך להשגיח ולשים לב. לפעמים, ולמרות השמן קוקוס, נגרמים גירוי ואדמומיות. במקרה זה כדאי לחזור לשלושה-ארבעה ימים לדאודורנט הרגיל שלכן, ואז לחזור. אני גם סופר לא-ממליצה להשתמש בזה מיד אחרי גילוח, עדיף דאודורנט רגיל.
הסודה לא מנטרלת לגמרי את הרטיבות, אבל תגלו שכשהיא חסרת ריח זה הרבה פחות מציק. מומלץ, וזה בלי קשר, ללבוש בדים נושמים ואיכותיים כמו כותנה, פשתן או צמר, ולוותר על לייקרה צמודה, פוליאסטר, ושאר מרעין בישין. עלי אישית הרבה דאודורנטים לא עבדו, והיו כאלה שכן עבדו ואחרי כמה זמן הפסיקו כי הגוף התרגל אליהם כנראה, אבל סודה כן. בכלל, עבורי למצוא תחליף לדאודורנט זו הקלה גדולה. העור שלי עדין וממש לא הסתדר עם הנוסחאות הסופר-אגרסיביות של הדאודורנטים השונים שמפוצצות בבשמים אלכוהוליים ודברים מזיקים אחרים, כמו העניין השנוי במחלוקת של האנטי-פרספירנט והאלומיניום. עדיין לא ברור לגמרי עד כמה זה בריא להתערב במנגנון כל כך טבעי של הגוף ופשוט למנוע ממנוע להפריש את הרעלים החוצה, אותי אישית זה מרגיע לדעת שאני לא חוסמת את הזיעה+הרעלים בתוך הגוף, ועדיין יכולה להסתובב בציבור בלי להיות מפגע תברואתי.
אפשר להשתמש גם ב: טלק, אבל לדעתי הוא הרבה פחות יעיל.
משחה לשפתיים - חמאת שקדים
שפתונים זה נושא בעייתי במיוחד. בחלקם יש שמן מינרלי - שזה אולי נשמע נחמד אבל למעשה זה תוצר לוואי של הפקת נפט, והוא גורם להתמכרות של השפתיים וליובש מוגבר. אחרים פשוט מלאים בהרבה תוספים כימיים לא נעימים. אם אתן מחפשות תחליף טבעי אני ממליצה על חמאת שקדים. אני בכלל ממליצה על חמאת שקדים. זה הדבר הכי טעים בעולם ever, וגם יש בזה הרבה סידן.
מסיכת פילינג לפנים - פתיתי קוואקר ויוגורט לבן
הקוואקר (זה שמכינים ממנו גרנולה, דייסות, ועוגיות) והיוגורט הם צוות לעניין. פתיתי הקוואקר סופחים את הלכלוך והשומן מתוך הנקבוביות, והיוגורט מרגיע את העור ומעניק לחות. אפשר להשתמש בכל פתיתים מכל סוג ובכל יוגורט - אפילו כזה עם פירות אם לא חבל לכן, שתמיד מוסיפים לעור. מה שכן, עדיף לא להשתמש ביוגורט דל שומן, זה קצת מפספס את הפואנטה.
איך מכינים? לוקחים שתי כפות של קוואקר ושתי כפות של יוגורט ומערבבים בקערה. זה יוצר כמות שתספיק לכן לכל הפנים. אם אתן רוצות להכין יותר - פשוט לשמור על מידות שוות בין שני המרכיבים. מערבבים עם כף, ומורחים על הפנים. משאירים בערך רבע שעה (או עד שרואים שהקוואקר קצת מתייבש) מעסים, ושוטפים.
אפשר להוסיף, כמו בשאר ה"מתכונים", דבש, חלבון ביצה, או שמנים שונים. אני אישית מוצאת שהנוסחה הפשוטה הזאת עובדת בצורה מיטבית גם ככה. עשיתי את המסיכה היום אחרי כמה שנים שקצת שכחתי ממנה, והאמת שהייתי בשוק בכמה שהיא ניקתה לי את הנקבוביות הסוררות על האף, והפכה את כל העור לחלק ונעים. כן, היא נראית קצת כמו קיא ומריחה קצת הזוי, אבל היא סופר-מומלצת, ותועיל לכן הרבה יותר מכל פילינג קנוי.
אפשר להשתמש גם ב: מלח גס או סוכר, מעורבב ביוגורט, כל חומר נוזלי יחסית אחר, או אפילו לבד. פעם גם שמעתי המלצה לרסק אספירין ולהשתמש בו כפילינג, בגלל ההשפעה הטובה שלו על כלי דם מורחבים ו/או מפוצצים, אבל לא ניסיתי. אני ממליצה על מלח גם כפילינג לכל הגוף - עובד יותר טוב מהקנויים, שגם בהם יש ברוב המקרים מלח שולחני או אפילו חול, רק עם עוד הרבה חומרים שפחות הייתן רוצות לקרב לגוף. פשוט משפשפים עם המלח את העור לפני השימוש בסבון, ושוטפים. העור נהיה רך ונעים. אם אתן מבקרות בים המלח כדאי לקחת איתכן בקבוקים לתוך המים ולמלא אותם במלח שיבוא איתכן אחר כך הביתה כמזכרת. זה הפילינג הכי טוב בעולם. בדוק.
מסיכת בוץ - מסיכת חימר
see what is did there? אבל ברצינות, החימר הירוק הזה, שניתן למצוא אותו בכל חנות טבע וגם בעדן טבע מרקט לוקח כל מסיכת חימר/בוץ של אהבה, אסתי לאודר וסיסלי שיש בשוק, והמחיר שלו לא עובר את 30 השקלים. כשפותחים את הקופסה מוצאים בה מעין אבקה אפרפרה כזו. כאשר נערבב עם מים המסיכה תקבל את הצבע הירוק המובטח.
איך משתמשים? לוקחים כפית, מניחים יחד עם כמות שווה של מים בקערה/צנצנת ונותנים לזה לשבת שעתיים לפני שמורחים על העור. מחכים 15-20 דקות ושוטפים. החימר חודר לעור ומנקה אותו ביסודיות רבה מבפנים, מייבש פצעונים ומנקה שחורים. הוא מאוד מייבש, אז לבעלות עור יבש, מגורה או עדין יהיה עדיף אפילו לשטוף אותו אחרי עשר דקות. פשוט שימו לב מתי הוא מתחיל להתייבש בקצוות, זה בדרך כלל האות לשטוף. גם למסיכה הזו אפשר להתנסות ולהוסיף כל מיני דברים. אם העור שלכן יבש אפשר להוסיף קצת שמן זית. קוסמטיקאית אחת המליצה לי פעם להוסיף קצת קיווי, או אבוקדו. אם יש לכן הרבה כתמים ופיגמנטציות אפשר מעט לימון אבל וזה אבל רציני - לא לצאת לשמש אם מרחתן על העור לימון - הלימון מבהיר את העור אבל גם הופך אותו לרגיש מאוד לשמש, ובסוף שכרכן יצא בהפסדכן - העור יראה חלק יותר עכשיו, אבל בתוכו הוא כבר יתחיל לפתח פיגמנטציות שלא תיפתרו מהן בחיים. את המסיכה הזו לא מומלץ לעשות אם אתן צריכות לצאת מהבית באותו יום, כי היא משאירה את העור מעט אדמומי לכמה שעות. זו מסיכה ליום שבת(:
קראתי פעם באיזה אתר את המוטו: "אם אפשר לאכול את זה - אפשר למרוח את זה על העור ועל השיער". החימר הירוק הוא המוצר היחיד שהוזכר בפוסט שאי אפשר להכניס לפה, אבל הוא הוזכר פה כי הוא בכל זאת תחליף זול, טבעי יותר ואקולוגי למסיכות היקרות של הפארמים השונים, ולכן הוא מתאים לרוח הכללית.
אבל מה נעשה עם ריח, אתן בטח שואלות. נגזר עלינו להריח, במקרה הטוב, כמו כלום ושום דבר? ובכן חברות, בשביל זה המציאו את הבושם. אני אישית ממליצה על הקלאסי של ז'אן פול גוטייה(; שעולה כמו כל המוצרים שסקרתי כאן פי 3. אם אתן רוצות אקסטרא עמידות אתן יכולות למרוח קרם לחות עם ריח בסיסי יחסית מתחת לנקודות עליהן את מתיזות את הבושם - כי הוא נדבק לעור מלוחח ונוטה להתנדף מהר מעור יבש.
כאן סיימתי את הרוטינה הטיפוחית שלי. אני מקווה שאצל מי שלא מכירה את כל העולם של טיפוח טבעי הצלחתי למתן מעט את הרתיעה מהנושא, ואולי לפתח קצת סקרנות, ושעבור מי שכן בעניין תרמתי קצת טיפים שהיא לא הכירה. כמו שאתן רואות יש כאן הרבה משחק של הוספת חומרים והורדתם, אבל העקרונות די קבועים: סודה מנקה ומייבשת, דבש, שמנים ויוגורט מלחחים ומעניקים כל אחד את יתרונותיו שלו, ופשוט צריך לשחק עם זה עד מוצאים את מה שמתאים בדיוק לך. וגם אם טועים - במקרה הזה זה ממש לא נורא, אז הלכו חמישה שקלים לפח. לפחות לא קנית מסיכה/שמפו/סבון יוקרתיים שסתם מעלים אבק עכשיו על המדף במקלחת.
אם אתן בוחרות להתנסות בחלק מהדברים ויש לכן תובנות או הצעות לשימור ולשיפור אני אשמח לשמוע ממכן בתגובות. אם אתן כבר בעניינים ממזמן ויש לכן טיפים נוספים של טיפוח טבעי לחלוק איתי ועם הקוראות אני בכלל אשמח. וחוץ מזה - בהצלחה ו... בתיאבון!(;
אם אתן בוחרות להתנסות בחלק מהדברים ויש לכן תובנות או הצעות לשימור ולשיפור אני אשמח לשמוע ממכן בתגובות. אם אתן כבר בעניינים ממזמן ויש לכן טיפים נוספים של טיפוח טבעי לחלוק איתי ועם הקוראות אני בכלל אשמח. וחוץ מזה - בהצלחה ו... בתיאבון!(;
